שלושה ימים ושליש. إكرام الضيف لدى الب.

שלושה ימים ושליש: על הכנסת אורחים בדואית

דבר האוצרת: ליאת יהודה

הכנסת אורחים בדואית נודעת מאז חיו הבדואים חיי נדודים במדבריות נרחבים, כשמרחק גדול הפריד בין ישובים/שבטים, מקורות מים ומזון היו נדירים ובאין שלטון מרכזי המגן על בטחונם של עוברי דרכים. הלך בודד או קבוצת נודדים קטנה ביקשו לחסות בצל אוהלו של שבט גדול שנקרה בדרכם; הם זכו למקלט, מזון ואירוח למשך שלושה ימים ושליש.

בימינו, הכנסת אורחים בדואית צריכה לשמש מודל חברתי־ערכי אידאלי. הפילוסוף האלג׳יראי־צרפתי ז’אק דרידה בוחן הכנסת אורחים משני היבטים עיקריים: פוליטי ואתי. ההיבט הפוליטי כולל מערכת כללים סימבולית של חוקים וסימנים הידועים למארח ולאורח. בהכנסת אורחים בדואית האורח מבשר על בואו באמצעות שיעול; המארח מכבד את האורח בשלוש כוסות קפה מר המשול לחייו של הבדואי במדבר, וכל כוס נושאת משמעות ייחודית; האורח משיל נעליו כביטוי של רצון להתארח. ההיבט האתי מתבטא בנכונות להכנסת אורחים מוחלטת: המארח מקבל את האורח ללא תנאי, מבלי שידע את שמו, זהותו או ייחוסו המשפחתי, בדומה לאִיבּרהִים — אברהם אבינו שהזמין שלושה “אנשים זרים״ אל אוהלו.

הכנסת אורחים אתית מבטאת יחס הומני מצד המארח לאורח, הלא הוא ״אחר״ בחילוף אותיות. כאשר אין נוהגים להכניס אורחים, הבית אינו נחשב בית: ״כדי שמרחב של בית יהווה מקום ראוי למגורים ובית, דרושים פתח, דלת, חלונות, ויש להכין [בו] מעבר לנכרי. אין בית או פנימיות ללא דלת וללא חלונות. על מונאדת* הבית להיות מכניסת אורחים כדי להיות — עצמי בבית״.** מכאן, שפתחים במבנה האדריכלי של הבית מעידים על פנימיותו ודרושים לקיומו; הם מגדירים את צורתו האידאית ומאפשרים בעצם קיומם הכנסת אורחים מכילה ומאירת פנים. מנגד, בית חסר פתחים — אי אפשר להגדירו כבית וכמעון ראוי למגורים.

על בית ועל הכנסת אורחים מקומית

בעשורים האחרונים הושתו על הקהילה הבדואית בנגב תהליכי מעבר למגורים בסביבה אורבנית־מוניציפלית. ניסיון כינוס השבטים ליישובי קבע הכפופים לחוק רשות אזרחית וחילוקי דעות על בעלות של קרקעות יצרו קונפליקט סבוך. רבים מתגוררים עדיין בפזורה הבדואית בכפרים בלתי מוכרים, בבתים שניבנו ללא היתר בניה וחסרים חיבור למקורות חשמל, מים וקרבה למוסדות חינוך. סוגיית הקרקעות לא הוכרעה. בדואים החיים בנגב אינם עוברי אורח, הם אזרחים, דיירי קבע ללא בית. עם זאת, יש ללמוד דווקא מהם מהי הכנסת אורחים, ולאמץ את הדגם האידיאלי הנמצא בבסיס תרבותם כדי לכונן בית מלא חלונות ופתחים, בית שמלבד הפוליטי יְיוּשַםׂ בו גם ההיבט האתי.

אמנים ואמניות בדואים ויהודים עוקבים אחר פרקטיקות של הכנסת אורחים הנעות במרחבים אינטימיים, פרטיים, ממסדיים וציבוריים. עבודותיהם של חאדר ושאח, חיים מאור, זינב ג׳ריביע, פארס אבו האני, סובר לרנר, באסמה אבו חוטי, נורית שרת, טל ניסים, אמנון גוטמן, האלה אבו פריח, ורובא אלפראונה, הן הצעה להתבוננות במרחבים המפגישים בין האתי לפוליטי: אוהל בדואי, מרחבים ביתיים, יישוביים ובינהם. העבודות בוחנות את הקונפליקט שנוצר במפגש בין שני ההיבטים, את אופני ההיתוך המשתנים בנסיונם לדור בכפיפה אחת, בבית אחד.

* כל המידע הכלול במושג ״בית״.

** ז׳אק דרידה, על הכנסת אורחים, 98.

 

ثلاثة أيام وثُلث: إكرام الضيف لدى الب

القيّمة على المعرض: ليئات يهودا

يتميّز‭ ‬البدو‭ ‬بإكرام‭ ‬الضيف‭ ‬منذ‭ ‬أن‭ ‬بدؤوا‭ ‬بالترحال‭ ‬في‭ ‬الصحارى‭ ‬الواسعة،‭ ‬بحيث‭ ‬كانت‭ ‬تفصل‭ ‬بين‭ ‬البلدات‭/‬القبائل‭ ‬المختلفة‭ ‬مساحات‭ ‬شاسعة،‭ ‬إلى‭ ‬جانب‭ ‬شحّة‭ ‬مصادر‭ ‬المياه‭ ‬والغذاء،‭ ‬وغياب‭ ‬السلطة‭ ‬المركزيّة‭ ‬للحفاظ‭ ‬على‭ ‬أمن‭ ‬وسلامة‭ ‬المارّة‭. ‬اعتاد‭ ‬المسافرون،‭ ‬أفرادًا‭ ‬أو‭ ‬جماعات،‭ ‬طلب‭ ‬المأوى‭ ‬في‭ ‬خيام‭ ‬القبائل‭ ‬الكبرى‭ ‬التي‭ ‬صادفوها‭ ‬في‭ ‬طريقهم،‭ ‬وقد‭ ‬قوبل‭ ‬طلبهم‭ ‬بالترحاب،‭ ‬بحيث‭ ‬حصلوا‭ ‬على‭ ‬مأوى،‭ ‬غذاء‭ ‬وضيافة‭ ‬لمدّة‭ ‬ثلاثة‭ ‬أيام‭ ‬وثُلث‭.‬

يُعتبر‭ ‬إكرام‭ ‬الضيف‭ ‬لدى‭ ‬البدو‭ ‬نموذج‭ ‬اجتماعيّ‭-‬قيميّ،‭ ‬وقد‭ ‬تدارَس‭ ‬الفيلسوف‭ ‬الجزائريّ‭- ‬الفرنسيّ‭ ‬جاك‭ ‬دريدا‭ ‬عادة‭ ‬إكرام‭ ‬الضيف‭ ‬على‭ ‬مستويين‭ ‬أساسيين‭: ‬سياسيّ‭ ‬وأخلاقيّ‭. ‬يشمل‭ ‬المستوى‭ ‬السياسيّ‭ ‬منظومة‭ ‬رمزيّة‭ ‬من‭ ‬القوانين‭ ‬والإشارات‭ ‬المعروفة‭ ‬للمضيف‭ ‬وللضيف‭ ‬على‭ ‬حدّ‭ ‬سواء‭. ‬لطلب‭ ‬الضيافة،‭ ‬يبشّر‭ ‬الضيف‭ ‬بقدومه‭ ‬بواسطة‭ ‬السُعال،‭ ‬ويستقبل‭ ‬المضيف‭ ‬الضيف‭ ‬بثلاثة‭ ‬فناجين‭ ‬من‭ ‬القهوة‭ ‬المرّة‭ ‬التي‭ ‬ترمز‭ ‬إلى‭ ‬حياة‭ ‬البدويّ‭ ‬في‭ ‬الصحراء،‭ ‬يحمل‭ ‬كل‭ ‬فنجان‭ ‬معنى‭ ‬خاص،‭ ‬ويخلع‭ ‬الضيف‭ ‬حذاءه‭ ‬تعبيرًا‭ ‬عن‭ ‬رغبته‭ ‬في‭ ‬أن‭ ‬يحلّ‭ ‬ضيفًا‭ ‬لدى‭ ‬المضيف‭. ‬ينعكس‭ ‬المستوى‭ ‬الأخلاقيّ‭ ‬في‭ ‬الجاهزيّة‭ ‬لإكرام‭ ‬الضيف‭ ‬على‭ ‬أكمل‭ ‬وجه‭: ‬يستقبل‭ ‬المضيف‭ ‬الضيف‭ ‬بلا‭ ‬شروط،‭ ‬دون‭ ‬أن‭ ‬يعرف‭ ‬اسمه،‭ ‬هويته‭ ‬أو‭  ‬نَسَبه،‭ ‬على‭ ‬غرار‭ ‬سيّدنا‭ ‬إبراهيم‭ ‬الذي‭ ‬استضاف‭ ‬ثلاثة‭ ‬״غرباء״‭ ‬في‭ ‬خيمته‭.‬

على‭ ‬المستوى‭ ‬الأخلاقيّ،‭  ‬يعكس‭ ‬إكرام‭ ‬الضيف‭ ‬المعاملة‭ ‬الإنسانيّة‭ ‬من‭ ‬قبل‭ ‬المضيف‭ ‬تجاه‭ ‬الضيف،‭ ‬فلا‭ ‬فرق‭ ‬بينهما‭ ‬إلا‭ ‬بحرفٍ‭ ‬واحدة‭. ‬إن‭ ‬لم‭ ‬يتم‭ ‬إكرام‭ ‬الضيف،‭ ‬لا‭ ‬يمكن‭ ‬اعتبار‭ ‬البيت‭ ‬بيتًا‭: ‬״لكيّ‭ ‬يكون‭ ‬البيت‭ ‬مكانًا‭ ‬لائقًا‭ ‬للعيش،‭ ‬يجب‭ ‬أن‭ ‬يحتوي‭ ‬مدخلًا،‭ ‬بابًا،‭ ‬نوافذ‭ ‬ومعبرًا‭ ‬للغرباء‭. ‬لا‭ ‬يوجد‭ ‬بيت‭ ‬أو‭ ‬مهجع‭ ‬داخليّ‭ ‬بدون‭ ‬باب‭ ‬أو‭ ‬نوافذ،‭ ‬ولا‭ ‬يمكن‭ ‬للبيت‭ ‬أن‭ ‬يكون‭ ‬جوهر‭ ‬مكتمل‭* ‬دون‭ ‬استقبال‭ ‬الضيوف‭ ‬وإكرامهم״‭.**  ‬لذلك،‭ ‬فإنّ‭ ‬الفتحات‭ ‬في‭ ‬المبنى‭ ‬المعماريّ‭ ‬للبيت‭ ‬تدل‭ ‬على‭ ‬فضائه‭ ‬الداخليّ،‭ ‬وهي‭ ‬ضروريّة‭ ‬لاستمرارية‭ ‬وجوده،‭ ‬تعرّف‭ ‬هذه‭ ‬الفتحات‭ ‬المبنى‭ ‬التصوّريّ‭ ‬للبيت،‭ ‬ووجودها‭ ‬يتيح‭ ‬المجال‭ ‬لاستقبال‭ ‬الضيوف‭ ‬وإكرامهم‭. ‬بالمقابل،‭ ‬البيت‭ ‬الذي‭ ‬يفتقر‭ ‬للفتحات‭ ‬لا‭ ‬يمكن‭ ‬أن‭ ‬يُعرّف‭ ‬كبيت‭ ‬وكمهجع‭ ‬لائق‭ ‬للسكن‭.‬

البيت‭ ‬وإكرام‭ ‬الضيف‭ ‬على‭ ‬المستوى‭ ‬المحليّ

في‭ ‬العقود‭ ‬الأخيرة،‭ ‬فُرضت‭ ‬على‭ ‬المجتمع‭ ‬البدويّ‭ ‬في‭ ‬النقب‭ ‬مسارات‭ ‬انتقال‭ ‬لمساكنٍ‭ ‬في‭ ‬بيئة‭ ‬حضريّة‭. ‬محاولات‭ ‬تجميع‭ ‬القبائل‭ ‬في‭ ‬بلدات‭ ‬دائمة‭ ‬خاضعة‭ ‬لقانون‭ ‬السلطة‭ ‬المدنيّة،‭ ‬والخلافات‭ ‬حول‭ ‬ملكية‭ ‬الأراضي‭ ‬خلقت‭ ‬نزاعًا‭ ‬معقّدًا‭.  ‬لا‭ ‬يزال‭ ‬العديد‭ ‬من‭ ‬البدو‭ ‬يعيشون‭ ‬في‭ ‬الشتات‭ ‬البدويّ‭ ‬في‭ ‬قرى‭ ‬غير‭ ‬معترف‭ ‬بها،‭ ‬في‭ ‬بيوت‭ ‬شُيّدت‭ ‬بدون‭ ‬تصاريح‭ ‬بناء،‭ ‬ودون‭ ‬أن‭ ‬تُربَط‭ ‬بشبكة‭ ‬الماء‭ ‬والكهرباء،‭ ‬ناهيك‭ ‬عن‭ ‬بُعدها‭ ‬عن‭ ‬المؤسّسات‭ ‬التعليميّة‭. ‬قضية‭ ‬الأراضي‭ ‬لم‭ ‬تُحسم‭ ‬بعد،‭ ‬والبدو‭ ‬المقيمون‭ ‬في‭ ‬النقب‭ ‬ليسوا‭ ‬ضيوفًا‭ (‬مارّة‭)‬،‭ ‬أنّهم‭ ‬مواطنون،‭ ‬سكّان‭ ‬دائمون‭ ‬دون‭ ‬بيوت،‭ ‬ويجب‭ ‬أن‭ ‬نتعلّم‭ ‬منهم‭ ‬معنى‭ ‬إكرام‭ ‬الضيف‭ ‬وتبني‭ ‬هذا‭ ‬النموذج‭ ‬المثاليّ‭ ‬الذي‭ ‬ترتكز‭ ‬عليه‭ ‬ثقافتهم،‭ ‬لكي‭ ‬نشيّد‭ ‬بيوتًا‭ ‬مليئة‭ ‬بالنوافذ‭ ‬والفتحات،‭ ‬على‭ ‬المستويين‭ ‬السياسيّ‭ ‬والأخلاقيّ‭ ‬أيضًا‭.‬

يتعقّب‭ ‬فناون‭ ‬بدو‭ ‬ويهود‭ ‬عادات‭ ‬استقبال‭ ‬الضيف‭ ‬وإكرامه‭ ‬في‭ ‬الفضاءات‭ ‬الخاصّة،‭ ‬المؤسّساتيّة‭ ‬والعامة‭. ‬أعمال‭ ‬خضر‭ ‬وشاح،‭ ‬حاييم‭ ‬ماؤور،‭ ‬زينب‭ ‬جريبيع،‭ ‬فارس‭ ‬ابو‭ ‬هاني،‭ ‬سوفار‭ ‬ليرنر،‭ ‬باسمه‭ ‬ابو‭ ‬خطي،‭ ‬نوريت‭ ‬شاريت،‭ ‬طال‭ ‬نيسيم،‭ ‬أمنون‭ ‬غوتمان،‭  ‬هالة‭ ‬أبو‭ ‬فريح،‭ ‬ربى‭ ‬الفراونه‭ ‬هي‭ ‬بمثابة‭ ‬دعوة‭ ‬لتأمّل‭ ‬الفضاءات‭ ‬التي‭ ‬تجمع‭ ‬بين‭ ‬الأخلاقيّ‭ ‬والسياسيّ‭: ‬الخيمة‭ ‬البدويّة،‭ ‬الفضاءات‭ ‬البيتيّة،‭ ‬البلدات‭ ‬وما‭ ‬بينها‭. ‬تتدارس‭ ‬هذه‭ ‬الأعمال‭ ‬الصراع‭ ‬القائم‭ ‬بين‭ ‬هذين‭ ‬المستويين‭ ‬وأشكال‭ ‬الانصهار‭ ‬المتغيّرة‭ ‬في‭ ‬خضم‭ ‬محاولات‭ ‬العيش‭ ‬معًا،‭ ‬في‭ ‬بيت‭ ‬واحد‭. ‬

‭ * ‬كلّ‭ ‬ما‭ ‬يُدرج‭ ‬تحت‭ ‬المصطلح‭ ‬״بيت״‭. ‬

‭ ** ‬جاك‭ ‬دريدا،‭ ‬إكرام‭ ‬الضيف،‭ ‬89‭‬

Three and a Third Days: On Bedouin hospitality

Curator: Liat Yehuda

The Bedouin have been famous for their hospitality ever since they were nomads living in the deserts, when there was a long distance between communities / tribes, water and food sources were rare and there was no central government that protected the safety of passers-by. When a lone wanderer or a small group of nomads asked if they could shelter in the shade of the tent of a large tribe they encountered, they were given shelter, food and hospitality for three and a third days.

Bedouin hospitality is a model of social-morality. The Algerian-French philosopher Jacques Derrida examined hospitality from two main aspects: political and ethical. The political aspect includes a set of symbolic rules and signs known to the host and the guest. In Bedouin hospitality, the guest announces his arrival by coughing. The host honors the guest with three cups of bitter coffee, corresponding to the Bedouin’s life in the desert, and each cup carries a unique meaning. The guest removes his shoes as an expression of a desire to stay. The ethical aspect is expressed in the complete willingness to host: the host accepts the guest unconditionally, without knowing his/her name, identity, or family affiliation, like Ibrahim – Abraham, our forefather, who invited three “strangers” to his tent.

Ethical hospitality is an expression of compassion on the part of the host to the guest. When guests are not allowed to enter, the house is not considered a home: “In order for the space of a house to be considered livable, it must have an opening, a door, windows and an passageway for the foreigner. There is no house or interior without a door and windows. The monad* of home has to be hospitable in order to be […] itself at home.”** Hence, there must be openings in the architectural structure of the house since they attest to its interior and are necessary for its existence; they define its ideal form and allow hospitality to be inclusive and welcoming. In contrast, a house without openings cannot be defined as a home and a habitable residence.

On Home and Local Hospitality

In recent decades, the Bedouin community in the Negev has been subjected to the process of transition to residential living in an urban-municipal environment. The attempt to huddle together tribes in permanent settlements subject to the law of civil authority as well as disputes over the ownership of land have created a complex conflict. However, many still live in the Bedouin diaspora in unrecognized villages, in homes built without a building permit and lacking access to electricity and water and proximity to schools. The land issue has not yet been resolved. Bedouins living in the Negev are not guests (passers-by): they are citizens, permanent residents without a home. And yet, it is from these Bedouin that we can learn the meaning of hospitality and adopt the ideal model that lies at the basis of their culture in order to build a house full of windows and openings – a house in which, not only the political aspect but also the ethical aspect can be applied.

Bedouin and Jewish artists follow the practices of hospitality that move in intimate, private, institutional and public spaces. The works of Khader Oshah, Haim Maor, Zenab garbia, Fares Abu Hani, Sovar Lerner, Basma Abu Khuti, Nurit Sharett, Tal Nisim, Amnon Gutman, Hala Abu Freih, and Roba Al-Farawna offer a look at the spaces between the ethical and the political: a Bedouin tent, domestic and communal spaces, and the in-between. These works examine the conflict created by the encounter between the two aspects, the changing modes of fusion in their attempt to coexist under one roof.