חיים משותפים

בליבו של מרכז ג׳ו אלון שוכנים בסמיכות שני מוקדים חשובים. האחד הוא מוזאון תרבות הבדואים, מוסד ותיק הפועל מעל ארבעה עשורים. השני אך נוסד והוא הולך ומתעצב כפרוייקט ״יער״ שחזונו הוא קידומם של חיים משותפים בסביבה בת-קיימא. גבולותיו ופעילויותיו בתוך מרחב של יער נאה המקיף את המרכז, והמשכו ביער להב העוטף את המרכז כמחבקו.

חיבור רעיוני בין מוזאון תרבות הבדואים לבין יער להב אינו פשוט בהיעדר זיקה גלויה בין יער לבין מוזאון שאצורים בו חפצי תרבות חומרית בדואית שמוצאה במדבר (ערב, סיני והנגב בפרט). בכל זאת שני מוקדיו של מרכז ג׳ו אלון, המוזאון והיער, מגדירים את זהותם הן באופן תרבותי הן חינוכי, כענפים שצמיחתם מתעצבת ותלויה במקום גידולם. יער להב, אחד מיערותיה הגדולים של הארץ ניטע כרצף של שלוחות הטומנות בחובן אתרי עתיקות מרשימים ששימשו דתות ושבטים רבים על פני רצף זמן ממושך והיסטורי. אתרים אלה, ביניהם מחילות תת-קרקעיות מתקופת מרד בר-כוכבא, שרידי בית-כנסת קדום, כנסיה, שרידים ביזנטיים ובארות מים, נבדלים זה מזה בהשתייכותם התרבותית. אך קו מתאר היער חורזם לכדי שרשרת אתרים אחת המגדירה את גבולותיו. שרשרת תרבויות זו היא כתשתית מתאר רעיונית המנסחת את חזון המקום העכשוי כמקום אידאי לכינון יחסי חיברות בין תרבויות שונות.

מתוך זאת משימתו העכשווית של המרכז היא להנחיל ערכי הכלה ושכנות טובה בין כלל קהילות האזור; קהילה בדואית שביזורה במרחב הוא תלוי השתייכות שבטית, וקהילה יהודית (שבטית גם היא) הכוללת בני.ות קיבוצים ומושבים - חילוניים ודתיים על גווניהם. קהילות אלה הולכות וגדלות באופן טבעי והן מחליפות דמוגרפיה הדירה וישנה בהרכב חברתי חדש ותוך מאמץ בלתי נלאה לכונן יחסי שכנות חמים ומוגנים. נוסף לכך, בעשורים הבאים האחזותן של קהילות אלה תוסיף לצמוח באופן שלא נודע עוד בעבר באזור צפון-מזרח הנגב. תכניות מתאר אזוריות מלמדות על עיבויים העתידי של ישובים וקיבוצים ועל הקמתן של מספר ערים חדשות בנגב, בתוכן עיר בדואית ועיר חרדית באזור להב בפרט. תמורות אלה תובעות חשיבה מחדשת ורעננה על תפקידם של שני מוקדי המרכז כמכונני חיים משותפים, ובאופן המתבונן על המרחב ומוסדותיו כמקום זוכר; מקום המשול לקרקע פוריה שלְשַׁדָּהּ העשיר מאפשר הזנה וצמיחה. דומים לו - ערכי שיתוף והכלה להצמחתה של קהילה. קהילה של מגוון קהילות היא קהילה רחבה ובריאה.